אוכל - מובייל 
אוכלת בישיבה: הפיצה שגרמה לנו להזיז רהיטים 

אוכלת בישיבה: הפיצה שגרמה לנו להזיז רהיטים

 
אוכל - מובייל |
 

הקונספט של המקום הזה קצת משונה: מנות משפחתיות שמחייבות את כל המשפחה לאכול אותו דבר או להזמין כמות של כפר. בדקנו את המשלוחים של "טיטו" כדי להבין האם נמצאה הישועה להורים העייפים שמאסו במטבח. ביקורת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המיסה את בלוטות הטעם. עוגת רד ולווט
 המיסה את בלוטות הטעם. עוגת רד ולווט   צילום: יעל רייף 
 
 

המסעדה: טיטו איטליאנו היא מסעדה איטלקית מבית "בנדיקט" שנמצאת בגבעתיים, פועלת בקונספט משפחתי ומגישה מנות זוגיות ומשפחתיות ל-2-6 סועדים.

 

ההזמנה: אתר האינטרנט יפה ונהיר, אבל דווקא אגף המשלוחים לא עולה ב"דסקטופ" ואפשר להגיע אליו רק באמצעות הנייד. לא כל המנות המוגשות במסעדה יוצאות גם במשלוחים - בחירה מוצדקת שנועדה לא לעמת את הלקוח עם מנה שאיבדה את פריכותה עקב שהייה בכלי סגור ומסע קצר באופנוע. תהליך ההזמנה פשוט וגורם למאותגרי טכנולוגיה לרוגע נפשי: כמעט כל המנות מלוות בתמונה ובתיאור מפורט, ואת חלקן אפשר להזמין גם בחצאים, כמות שמספיקה לשני סועדים על פי התפריט.

 

>> האיש הזה פיצח את הסוד לקבב המושלם

 

ההמתנה: באופן די מפתיע ובהתחשב בעובדה שהמסעדה נמצאת בגבעתיים והרעבים בתל אביב - האוכל הגיע תוך פחות משעה. 42 דקות ליתר דיוק. השליח אף פעל לפי ההנחיות "אל תצלצל בדלת כי הילד ישן" ודאג להתקשר וליידע על בואו. בחור זהב.

 

 

 

 
בופה משפחתי של בריאות. סלט קפרזה
 בופה משפחתי של בריאות. סלט קפרזה   צילום: יעל רייף 
 

המשלוח: לו היינו סחים היינו כותבים "פרפקטו". האוכל הגיע בתוך פלסטיקים מדוגמים ומאובטחים במדבקות ממותגות שמנעו מהם להיפתח. המנות השייכות לאגף הפריכות לוו בקופסאות אטומות עם הרוטב המתאים שאותו יש לשפוך מעליהן בזמן ההגשה, וקופסאות חמודות עם תוספת פרמזן גרמו לנו לחוש אהובים. הפיצה, מלכת ההזמנה, הגיע בקרטון ארוך בגודל 70X25 ס"מ ביחד עם צ'ילי יבש ואורגנו לבזיקה. גם הקינוח עתיר הקרם הגיע בפלסטיק גבוה שהגן לו על הראש ומנע מתזוזות מסוכנות להתקיים בתוך הקופסה. חוץ מהם קיבלנו גם עט ענקי וממותג של המקום, משחק חמוד לילדים נטולים נטייה להוציא לעצמם את העין.

 

האוכל


הפיצה: פיצת פטריות (96 שקלים לגודל הזהה ל-12 משולשים) שהייתה רק קצת יותר גדולה משולחן האוכל שלנו, הייתה לא פחות ממעולה והגיעה עם כל הפיצ'רים שפיצה טובה צריכה להכיל: הבצק משתייך לסוג העבה והאוורירי שמגיע עם תחתית פציחה ושחומה, וכמות מדויקת של שמן שמוסיפה לו פן סופגנייתי. רוטב העגבניות עדין ולא גונב את ההצגה והמוצרלה שמכוסה בשמפניון ופורטבלו מכסה את רוב שטחי הפיצה בנדיבותה. כמות השמן שנותרה על הקרטון כשהרמנו פרוסה ניתצה לנו את מסך ההדחקה, אבל זה כנראה מה שגורם לבצק להיות כל כך נהדר.

 

 

 

 
רהיט חדש בבית. פיצה פטריות
 רהיט חדש בבית. פיצה פטריות   צילום: יעל רייף 
 
 

הפתיח: שני כדורי ארנצ'יני שהומלצו קשות על ידי הטלפנית היו טובים אך בעייתיים. כל אחד מהם היה מלמיליאן, כלומר גדול מאוד (19 שקלים לכדור), ולכן גם היה מעט דחוס וחסר את האווריריות והנמסות העסיסית שמגיעות "בילט אין" בתוך הארנצ'יני. אחד הגיע עם פטריות פורצ'יני בתוך האורז, לצד רוטב שמנת ויין לבן שחיכה בקופסה עד לאיחוד המרגש. הארנצ'יני השני הכיל אורז וגבינה, ולווה ברוטב עגבניות טעים-טעים. זה לא שלא אכלנו את הכל עד הסוף, אבל משהו בגודל הענקי של כדור האורז מפספס את המטרה והופך את הכל מכדור אורז איטלקי ועדין, לסוג של לביבה דחוסה ופריכה.

 

הסלט: הזמנו סלט קפרזה עם עגבניות, מוצרלה, קרעי בזיליקום, שמן זית וחומץ בלסמי מצומצם (60 שקלים), קיבלנו ערוגה. לפחות ארבעה אנשים יכולים לשבוע מהסלט הזה בלי לריב על הפרוסה האחרונה. התיבול ממש אחלה, המוצרלה מגיעה בכמות נאה והפסטו טרי וריחני. הבעיה היא שפרוסות העגבניות דקות מדי ואחרי חצי שעה של מגע עם אוויר העולם מתחילות לאבד נפח, יציבות וקסם. בנוסף, טעמנו כבר עגבניות טובות מאלה לא מעט פעמים, כך שאם מחשבים את הערך מול המחיר, לא מדובר במנת חובה.

 

 

 

 

 
הצליחו לשרוד בגאון את הטילטולים. ארנצי'יני פורצ'יני
 הצליחו לשרוד בגאון את הטילטולים. ארנצי'יני פורצ'יני   צילום: יעל רייף 
 

הפסטה: היינו אמיצים והלכנו על פפרדלה סלמון (76 שקלים לחצי מנה), שהייתה לא פחות ממעולה. הפסטה הייתה נעימה ולעיסה, אך החווירה ליד הסלמון הצלוי והמעושן שהגיע בצ'אנקים כיפיים ולעיסים. את כל זה הרטיב רוטב ורמוט ושמנת עם עלי תרד טריים שנמסו מחומו. למרות המשפט הבזיארי הנ"ל, החיבור בין כל השעטנז הזה עבד נהדר במנה המעולה שהספיקה לשני רעבים.

 

בהמלצת העיניים הגדולות שלנו הזמנו גם חצי מנת לזנייה (79 שקלים), שהייתה מרובת שכבות ומלאת ראגו בקר, רוטב עגבניות סמיך והרבה בשמל. היא הזכירה בטעמה לזנייה של בית, רק הרבה יותר טעימה ושמנמנה. גם יום למחרת אחרי סיבוב קצר במיקרו התוצאה טעימה ומזמינה.

 

 

 

 

 
מוציאה את הסלמון מאזור הנוחות לאזור נוח הרבה יותר. פפרדלה סלמון
 מוציאה את הסלמון מאזור הנוחות לאזור נוח הרבה יותר. פפרדלה סלמון   צילום: יעל רייף 
 

למה התחזרנו, אתם שואלים? כי היינו שישה אנשים. וזאת גם הסיבה שהזמנו את המנה, שזכתה בתואר "המנה שגרמה לנו לרצות אותה שוב ושוב ושוב". קנלוני "דה לה קאסזה" (118 שקלים) הוא צינור קנלוני באורך מטר כמעט ובתוכו תבשיל בשר בבישול ארוך מנתח אונטריב שפורק לתוך עצמו מרכות נעימה. את הכל מכסה רוטב שמנת עם פרמזן, וכן, זה טוב כמו שזה נשמע. היינו שמחים לתיגבור כמות הרוטב, שהרטיב כל ביס בעסיסיות נפלאה.

 

הקינוח: הטלפנית הידענית המליצה גם על עוגת הרד ולווט לקינוח (34 שקלים לרבע עוגה). עשינו בעצתה ואף הוזהרנו שמדובר במנה מתוקה. מתוקה, מתוקה, אבל למה להגזים ככה? יותר משני ביסים לא הצלחנו לקחת, וגם הקרם הסמיך שמכסה את העוגה היה מוגזם וחסר כל עידון. חוץ מהמראה הבורדו-לבן האופייני, שום דבר במה שהזמנו לא הזכיר את עוגת הרד ולווט האמריקאית המסורתית.

 

סיכום ומילות פרידה:
כן: זמן משלוח מהיר, משלוח מוקפד ונוח להזמנה. הפיצה מדהימה.
לא: כדור האורז צריך לצאת ממערך המשלוחים כדי לא להגיע ללקוחות הרעבים במצב לביבה.
כן, כן, כן: סלמון צלוי ומעושן בתוך הפסטה. כמה סוטה, ככה טעים.

לא, לא: למה לעשות ככה לעוגה?

 

 

 

 

 
הברקת המשלוח. קנלוני דה לה קאזה
 הברקת המשלוח. קנלוני דה לה קאזה   צילום: יעל רייף 
 

במילה: אחרי הרבה יותר מדי משלוחים בינוניים, הנה הגיע לפתח ביתנו משלוח מדוגם, טעים, מתחשב וחושב על הכל. יום למחרת חיממנו את כל השאריות במיקרו ועשינו מסיבה של נסיכים עם הרבה נוכחות של פסטה ושמנת מתוקה. את הפיצה המעולה שמרנו לקינוח. עד עכשיו אנחנו מתגעגעים.

 

טיטו איטליאנו - דרך יצחק רבין 53, קניון גבעתיים

 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by